יום ראשון, 5 ביולי 2020

תביעת שלום בית


ביהדות, נישואין הם למעשה הפיכתם של שני אנשים, לתא משפחתי אחד. אך לצערנו, תחושת האחדות בנישואין עשויה לעיתים להתערער עם הזמן עקב סכסוכים או חוסר התאמה או סיבות אחרות. לעיתים, העניין מגיע עד כדי גירושין, כאשר אז - התא משפחתי עלול להתפרק.

מכאן, תכליתה של תביעת שלום הבית, היא לנסות למנוע את פירוק התא המשפחתי של בני הזוג ולהעמיד בפניהם את האפשרות להציל את חיי הנישואין ולשקם את מערכת היחסים שלהם. אך האפשרות הזו עשויה להתממש, כל עוד לפחות אחד מבני הזוג אכן מעוניין בכך. עם זאת, לא ניתן לכפות על בני זוג לחיות יחדיו, שכן רצון לממש זוגיות, הוא בבחינת "דברים שבלב".

מכאן נשאלת השאלה: מהי תביעת שלום בית וכיצד תביעת שלום בית תורמת לשיקום הקשר הזוגי. כמו כן, במאמר זה, נציג את החסרונות של תביעת שלום בית. כל זאת, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לנוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:

מהי תביעת שלום בית?

תביעה לשלום בית הינה תביעה הנכללת בתחום "ענייני נישואין וגירושין" ולכן היא מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לפי ס' 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. תביעה לשלום בית מוגשת מול תביעת הגירושין של בן זוג אחד, על ידי בן זוג שני, במידה והוא מעוניין בשיקום הנישואין.

הסעד שתביעה לשלום בית עשויה להעניק וזאת במידה ובית הדין הרבני יענה לתביעה, הוא בעצם "תקופת ביניים" שמיועדת לתת לבני הזוג זמן, שבו יוכלו בני הזוג לעבוד על מערכת היחסים שלהם ובהתאמה לנסות למנוע את הגירושין. נציין, כי בית הדין יכול להציע מיוזמתו שלום בית בין הצדדים, אם השתכנע שהתהליך אכן יצליח. 

הקושי האינהרנטי בתביעת שלום בית

הקושי הטמון בתביעות לשלום בית, מתעורר כאשר צד להליך הגירושין, מסרב לקיים שלום בית. שהרי כפי שתיארנו, לא ניתן לכפות על עניינים שבלב. כך בהתאמה, כאשר צד להליך גירושין מסרב למלא אחר הוראות פסק הדין לעניין שלום בית, לא באמת ניתן לכפות עליו את ביצוע פסק הדין. אומנם, ניתן לראות בו כצד סרבן וחסר תום לב, מה שגם לעיתים עשוי להשפיע על זכאותה של אישה לקבלת מזונות אישה ובמקרים חריגים ניתן אף לקנוס צד שמסרב לקיים צו שיפוטי של בית הדין. אך למעשה, אי אפשר לכפות על אף אדם, לחיות עם בן/בת זוג, שהוא אינו מעוניין לחיות עמם.

קושי נוסף שטמון בתביעות לשלום בית, הוא העובדה שלא אחת בני זוג עושים שימוש בתביעות אלו, על מנת לעכב את תביעת הגירושין. כך לדוגמא, במצבים מסוימים מוגשת תביעת שלום בית, במטרה לבקש סעדים זמניים כמו צו עיכוב יציאה מן הארץ. 

מהו הסכם שלום בית?

הסכם שלום בית כשמו כן הוא, דהיינו - הסכם אשר נועד לשקם את הנישואין של בני הזוג ולמנוע את הגירושין. נעיר, כי בניגוד לתביעת שלום בית, הסכם לשלום בית הוא מהלך דו צדדי, כלומר, שני בני הזוג עורכים אותו וחותמים עליו מרצונם החופשי. מכאן, במידה ובני הזוג עורכים יחד הסכם לשלום בית, הרי שבית הדין יעניק תוקף להסכמה זו ויאפשר לבני הזוג את התקופה הנדרשת, לשם שיקום הקשר.

נעיר, כי הסכם שלום בית לרוב כולל שני חלקים. בחלק הראשון של ההסכם, יציינו בני הזוג את ההוראות שיחולו במסגרת הניסיון לשלום בית, כלומר הפעולות שייעשו לשם שימור הקשר. בחלק השני של ההסכם יכללו בני הזוג את הסוגיות הקשורות לגירושין. זהו החלק שיכנס לתוקפו כאשר הניסיון לקיום שלום הבית, לא יצלח.

חשוב לציין כי עריכת ההסכם הוא תהליך מורכב הן מבחינה רגשית והן מבחינה משפטית. אי לכך, מומלץ להיעזר בעורך דין משפחה ובעל ניסיון בניהול משא ומתן בין בני הזוג, לשם עריכת ההסכם לשביעות רצונם של בני הזוג. 

לסיכום

מצד אחד, תביעת שלום בית יכולה לתרום לשיפור מצבם של בני הזוג ומצד שני, בהיעדר רצון משותף של שני בני הזוג, אולי עדיף להימנע מהגשת תביעה לשלום בית. אך בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך הדין דיני המשפחה שיכוון את בני הזוג וימליץ להם כיצד לפעול, בהתאם לנסיבות הפרטניות הרלוונטיות אליהם.

יום ראשון, 28 ביוני 2020

גישור או גירושין - מה עדיף?


כל פגישת ייעוץ שלנו עם לקוח\ה המבקש\ת לברר את זכויותיה\ו לקראת הליך גירושין, כוללת את השאלה: האם ניתן להיעזר בגישור ולקיים משא ומתן עם הצד השני וכך לא להידרש לתביעת גירושין מורכבת, או שאולי עדיף לחתור לניהול הליך משפטי מלא וכך למצות את מלוא זכויותינו. לרוב, תשובתנו היא כי דרך הפשרה היא דרך חשובה וראויה, למרות שיש מקרים שבהם אין לה היתכנות. יצוין שבשנים האחרונות האפשרות לקיים משא ומתן באמצעות סיוע של צד שלישי (מגשר), הפכה לשכיחה יותר ויותר במסגרת הליכי גירושין.

במאמר שלהלן נסביר מהי תביעת גירושין ומהו הליך גישור. נסביר גם מהם היתרונות והחסרונות בהעדפת הגישור על פני הליך הגירושין ולהיפך. כל זאת - לנוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:

מה כולל הליך גירושין?

במדינת ישראל, הליך גירושין הוא הליך מורכב, יחסית, משתי סיבות. הסיבה האחת היא כפיפות ענייני הנישואין והגירושין לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. זהו הדין בהתאם חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953. המשמעות היא שבני זוג המבקשים להתגרש, ייאלצו לעשות כן באמצעות ניהול תביעה בבית הדין הרבני. לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בענייני נישואין וגירושין באופן בלעדי, אך לבית הדין יש גם סמכות לעסוק בתביעות מזונות ילדים, כאשר סמכות זו מקבילה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. מכאן אנו מגיעים לסיבה השנייה למורכבותם של הליכי הגירושין בארץ, שהיא קיומה של ערכאה משפטית נוספת בתחום דיני המשפחה, שהיא בית המשפט לענייני משפחה. כאמור, לבית משפט זה יש סמכות לעסוק בכל ענייני המשפחה, למעט – נישואין וגירושין.

היכן המורכבות המתוארת עולה ביתר שאת? במקרים שבהם אדם מגיש תביעת גירושין שכורכת גם תביעה למשמורת ילדים ורכוש, שאלו נושאים שבית הדין הרבני לא מוסמך לדון בהם, אלא במקרה של תביעה כרוכה. התנהלות זו יוצרת מרוץ סמכויות בין בית המשפט לענייניי משפחה לבית הדין הרבני. במקרים הפוכים, עשוי להיווצר מצב שבו מתנהלת תביעת גירושין ועוד תביעות נפרדות לרכוש, מזונות ומשמורת ילדים בבית המשפט לענייני משפחה. כל תביעה כזו דורשת זמן ועולה ממון רב.

לשם השלמת התמונה, נעיר כי הליך גירושין לא כולל רק את תביעת הגירושין, אלא גם תביעה למשמורת ילדים, אשר במסגרתה יש להכריע לגבי אופי המשמורת על הילדים המשותפים וכן ענייני מזונות, שהם תשלומים חודשיים המוטלים על האב, לצורך הבטחת קיום בסיסי לילדיו. בנוסף, הליך הגירושין כולל גם את ענייני חלוקת הרכוש בין בני הזוג. לאחר כל אלו, גם קיימת תביעת גירושין לגופה, אשר בסופה יינתן גט.

בשולי הדברים נעיר, כי מצד אחד ניתן לקיים הליכי גירושין מורכבים ותביעות רבות. מצד שני, בני זוג תמיד יכולים לחתור לפשרה ולערוך הסכם גירושין אשר יכלול את כל היבטי הגירושין.

מהו הליך גישור?

כאמור, אפשרות אחת לנהל הליך גירושין, היא באמצעות התדיינות משפטית. דרך אחרת היא להיעזר במגשר גירושין מיומן, שבמקצועו הוא גם עורך דין דיני משפחה. מגשר, בניגוד לשופט, תפקידו לפייס בין בני הזוג ולהביא אותם לידי הידברות. מטרתה של אותה הידברות היא הגעה להסכם גירושין סופי, אשר ימנע את ההליכים המשפטיים המורכבים והיקרים.

חסרונות ויתרונות - הליך גישור או הליך גירושין?

נתחיל ביתרונות: הליך גישור הוא הליך מהיר בהרבה, לעומת הליכים משפטיים בארץ שנמשכים זמן רב. הליך גישור נקבע בהתאם ללוח הזמנים והרצון של בני הזוג. הליך גישור נערך באווירה אינטימית, בניגוד להליך משפטי שתכליתו היא הכרעה בבחינת "ייקוב הדין את ההר". הליך גישור גם זול בהרבה מאשר הליכים משפטיים, שגוזלים זמן רב, אנרגיה וכמובן תשלום לעורכי דין והוצאות משפט.

נעבור לחסרונות: ישנם מקרים שבהם בני זוג אינם מסוגלים לקיים ביניהם דו שיח, בין אם בשל התערערות היחסים ובין אם בשל התעקשות. לכן, לעיתים הליך גישור אינו אפקטיבי ועשוי לסבך את ההליך ולהאט אותו. חיסרון נוסף נוגע לעובדה שלעיתים אין באמת מקום להתפשר. יש מקרים שבהם צד אחד צודק במאת האחוזים ולכן אין לו סיבה להתגמש או להתפשר.

נעיר כי רשימת היתרונות והחסרונות עוד ארוכה, אך לא נרחיב מעבר לכך במסגרת מאמר זה.

לסיכום

הליך גירושין הוא הליך מורכב ויקר. אין ספק שלהליך גישור במסגרת הגירושין יש יתרונות רבים. אנו סבורים שתמיד כדאי לבחון אפשרות לקיים הליך גישור במהלך הליך הגירושין, אך חשוב לעשות כן לאחר ייעוץ משפטי מעורך דין משפחה מיומן ובהמלצה זו – נסיים.

יום שלישי, 12 במאי 2020

פירוק שיתוף


פירוק שיתוף, הוא מונח שמתקשר אצל רבים מאתנו, לסיטואציה של שני שותפים עסקיים שמבקשים למכור או לפרק את העסק המשותף שלהם. אכן, כאשר שותפים מבקשים "להיפרד", הם בדרך כלל "יפרקו את השותפות ביניהם", באמצעות הסכם, או במקרים חריגים יותר, באמצעות הליך משפטי אשר יסדיר בסופו של יום את הזכויות המשפטיות של כל אחד מהם. במקביל, פירוק שותפות הוא גם מונח שנוגע לבני זוג, המחזיקים יחדיו בדירת מגורים משותפת. בעת פרידה, בני הזוג יצטרכו גם לפרק את השותפות שלהם בדירת המגורים.

מכאן עולה השאלה: מהו פירוק שותפות בין בני זוג? מה צריך לדעת בנושא? ועל מה חשוב לשים דגש? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים:

נעיר, כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך ומומלץ לפנות למשרדנו. 

פירוק שותפות - דין ומעשה:

המציאות מלמדת, שבעת נישואין ובמהלכם, בני הזוג צוברים רכוש משותף מגוון, החל מרכבים, קרנות פנסיה, חסכונות, דירת מגורים ולעיתים אפילו דירות כהשקעה. אך בעת גירושין, נשאלת השאלה: כיצד יחולק הרכוש המשותף של בני הזוג? לא נרחיב באשר לחלוקת רכוש משותף, שכן זהו נושא נפרד. אך באשר לדירת המגורים, אין ספק כי בני הזוג הם שותפים לדירה, כאילו היו הם שותפים "עסקיים" בנכס או עסק מסוים. לכן, בעת פרידה, בני הזוג יכולים לערוך חלוקת רכוש משותפת וכך ייעשה לפי דין. הדין הוא כי הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק באופן שווה.

עם זאת, בכל הנוגע לדירת המגורים, מה הדין במקרה שבו בן זוג אחד רוצה למכור את דירת המגורים ובן הזוג השני מסרב (דהיינו – מבקש להתגורר בדירה)? במקרה כזה, יש צורך לפנות לאפיק של פירוק שותפות. כלומר, לא חלוקת רכוש סטנדרטית, אלא פירוק שיתוף באמצעות הגשת תביעה לבית המשפט. אין ספק, כי במקרה שבו בן זוג אחד מסרב למכור את דירת המגורים, הרי שבן הזוג השני למעשה נכנס למעין "מיטת סדום", מאחר ואין לו אפשרות למכור את הדירה ובוודאי שלא יהיה רוכש לדירת מגורים שבה מתגורר אדם שיש לו זכות למחצית מהדירה.

לכן, הדין הרלוונטי במקרים כאלו, בא לידי ביטוי דווקא בחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ולא מכוח החוקים המסדירים את דיני המשפחה. חוק המקרקעין קובע כי מי ששותף לנכס מקרקעין, יהיה רשאי בכל עת לבקש ולפרק את השותפות במקרקעין. כך גם כאשר מדובר בבני זוג. הדין במקרה כזה הוא זהה: בן זוג שהוא שותף לנכס מקרקעין, רשאי לבקש את פירוק המקרקעין, גם במקרה שקיים סירוב מטעם בן הזוג השני. נדגיש כי תנאי לפירוק שותפות בין בני זוג במקרקעין, הוא ששני בני הזוג, רשומים ברשם המקרקעין, בתור הבעלים. 

סמכות בית המשפט בתביעה לפירוק שיתוף:

כאשר בני זוג מבקשים להתגרש וכפועל יוצא לפרק את השותפות שלהם בדירת המגורים (או במילים אחרות – במקרקעין), הרי שעל בן הזוג המבקש את הפירוק, להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. ככלל, בית המשפט יורה על מינוי של כונס נכסים לדירת המגורים. בסמכותו של כונס הנכסים, למכור את הדירה ואת שכרו הוא יקבל כאחוזים מהסכום שיתקבל ממכירת דירת המגורים. בית המשפט גם יכול להורות על דיור חלופי לתקופה, עד למכירת הדירה ולאחריה. עוד נעיר, כי תביעות לפירוק שותפות אינן תביעות פשוטות, בוודאי שלא מבחינה רגשית, אך גם מבחינה משפטית. לכן – כדאי לפנות לעורך דין דיני משפחה – לשם סיוע וייצוג הולם. 

פירוק שיתוף - יתרונות וחסרונות:

מניסיוננו כעורכי דין משפחה, לתביעות פירוק שיתוף יש יתרונות וחסרונות. היתרון המהותי, הוא כי מדובר בהליך מהיר יחסית, שלא בוחן את זכויות הצדדים ומחלוקות נוספות (למעט את זכותם של בני הזוג בדירה). כמו כן, מדובר בהליך שמאפשר לבני הזוג לקדם את מכירת הדירה ומונע סרבול של הליך הגירושין. מנגד, החיסרון בתביעה לפירוק שותפות, הוא עצם הפגיעה ביחסים בין בני הזוג והעובדה שיש לדאוג גם לדיור חלופי לבן הזוג שמתגורר בדירה, לרבות לילדיהם המשותפים של הילדים. אנו סבורים כי תמיד כדאי לחתור לפירוק שותפות בהסכמה ובכך להימנע מהליך משפטי מורכב. 

לסיכום:

תביעה לפירוק שותפות – נועדה להסדיר את חלוקת הדירה המשותפת של בני הזוג. מדובר בהליך נפרד ומקביל להליך הגירושין. אנו ממליצים להיעזר בעורך דין משפחה, במסגרת תביעה לפירוק שיתוף.

יום רביעי, 25 באפריל 2018

משמורת משותפת

 
כאשר בני זוג נפרדים ומנהלים הליך הגירושין, ישנו צורך הכרחי ומנדטורי, בהסדר מוסכם הנוגע לאופי חייהם של הילדים המשותפים של בני הזוג ובפרט – למשמורת שתוטל על ההורים וההסדרים הנוגעים לה. מאחר ובהליך הגירושין, בני הזוג מחליטים להיפרד, אזי גם אורח החיים המשותף, תחת קורת גג אחת, מגיע לסיומם. לכן, במידה ולבני הזוג ישנם ילדים משותפים, צריך לערוך ולקיים  הסדר בנוגע למקום מגוריהם של הילדים.

הדין קובע כי עד גיל מסוים, הילדים יישארו בחזקת ובשמירת האם, אך כאשר הילדים יגיעו לגיל העשרה, הם יוכלו להחליט בעצמם היכן הם מעדיפים לגור, או לכל הפחות, דעתם תקבל משקל רב יותר במסגרת שיקוליו של בית המשפט הרלוונטי לענייני משמורת ילדים.

נוסיף כי המשמורת על הילדים, כרוכה בדאגה למקום מגורים ראוי, לחינוכם, גידולם ולכל צרכיהם. לעיתים, ישנם הורים שמתקשים לעשות זאת לבד ולכן, במקרים מסוימים, הם לא יוכלו לקבל את המשמורת על הילדים. במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בהגדרת המושג "משמורת משותפת" וכן נציג את הערכאות הרלוונטיות לעניין זה. 

מהי משמורת ילדים?

המונח משמורת הנוגע לילדים, הינו הסדרי ראייה של ילד אשר הוריו חיים בנפרד, כלומר, התגרשו. הליך הגירושין שואב רגשות מעורבים משני בני הזוג, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבני זוג שיש להם ילדים משותפים. כמו כן, מונח משמורת ילדים הינו פרי הפסיקה וזאת כדי לבצע הבחנה ברורה בין המונח המשפטי הפורמאלי – "אפוטרופוס" למונח המוכר יותר – משמורת. בעוד אפוטרופוס מגדיר את האחראי מבחינה משפטית על קטין, המונח משמורת ילדים מגדיר את האדם האחראי למחייתו של הילד, לצרכיו ולשלומו היומיומי. מבחינת אפוטרופסות, שני ההורים – לפי דין – הם האפוטרופוסים הטבעיים לילדיהם, אך הם לא בהכרח המשמורנים המלאים על ילדיהם.

זאת ועוד, חזקת הגיל הרך קובעת כי ילדים עד גיל 6, ישהו בחזקת האם באופן כמעט אוטומטי, אך כמובן שבמקרים חריגים, שבהם האם, מסיבות כאלו ואחרות, אינה יכולה לשמש בתור "הורה משמורן", יפעל בית המשפט לטובת הילד ויאפשר לאב לקבל את המשמורת על הילד. אך מקרים אלו הם החריג ולא הכלל.

חשוב לדעת כי אפשרויות משמורת הילדים, מתחלקות לשתי דרכים עיקריות: משמורת משותפת, שבה נעסוק בהמשך וקיומם של הסדרי ראייה. הסדר הראייה הוא מצב שבו אחד ההורים מקבל את המשמורת על הילדים ואילו להורה השני נקבעים הסדרי ראיה קבועים, שבהם יראה את ילדיו.

מהי משמורת משותפת?

משמורת משותפת הינו הסדר חדש יחסית, לפיו – המשמורת ניתנת לשני ההורים, יחדיו. לכן, זמנם של הילדים יחולק שווה בשווה בין ההורים. נסביר: לילדים ייווצרו שני בתים שבהם ישהו באופן שווה. למעשה, המשמורת המשותפת יוצרת מעורבות מלאה של שני ההורים בחיי ילדיהם. המשמורת כוללת דאגה למקום מגורים ראוי וכן דאגה לצרכיו של הילד, חינוכו וגידולו בדרך מכובדת ומחונכת.

משמורת משותפת, היא דבר יחסית חדש במציאות המודרנית. כמובן שהיא מקוימת כבר שנים רבות, אך כיום היא פועל יוצא של שינוים חברתיים, שרואים בתא המשפחתי כתא שוויוני בין ההורים. מאחר ומדובר בהסדר חדש יחסית, המטיל אחריות מלאה על שני ההורים, להתנהלות היומית של ילדיהם, ברור כי תהיה התייחסות חדשה גם לעניין המזונות. בעבר, תשלום המזונות היה מוטל על האב, בין אם המשמורת הייתה משותפת ובין אם היו הסדרי ראייה, דבר שלעיתים גרם לקושי ונטל כלכלי על האב, שדאג למחיית ילדיו ובו זמנית שילם מזונות.

כיום, בכל הנוגע למזונות במשמורת משותפת, כדאי לדעת כי פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון, יצרה הסדר חדש: מעתה, תיערך חלוקת מזונות בצורה הגונה בין שני הצדדים וזאת תוך התייחסות ממשית לגובה השתכרותם של בני הזוג, על מנת למנוע סיטואציה הכופה על צד אחד תשלומים מעבר ליכולתו הכלכלית.

כמו כן, הסדר המשמורת המשותפת עורר שיח רב בקרב הציבור. יש האומרים שהמשמורת מטיבה עם הילד ואכן "טובת הילד" נראית לעין, בזמן ששני ההורים מעורבים בצורה ממשית בחיי הילדים. לעומת זאת, יש הגורסים כי המשמורת המשותפת גורמת לבלבול רב ולקרקע "לא יציבה" לילד, שכן בכל פעם עליו לעבור בין בית לבית ולהסתגל למקומות שונים. כמובן שאנו לא נכריע במחלוקת, במסגרת המאמר הזה.

הערכאה הרלוונטית:

ישנן שתי ערכאות רלוונטיות העוסקות בכל הנוגע למשמורת הילדים. באופן טבעי, בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה הרלוונטית בנושא משמורת הילדים. עם זאת, במקרים חריגים שלא נעמוד עליהם עתה, גם בית דין דתי יכול לעסוק בענייני משמורת. מעבר לכך, תמיד כדאי להיעזר בעורך דין משפחה. 

יום חמישי, 15 במרץ 2018

נישואין אזרחיים

 
מוסד הנישואין במדינת ישראל מושתת על הדין העברי–ההלכתי, דהיינו – פסיקותיו של בית הדין הרבני מתבססות על הלכות יהודיות קדומות, שלעיתים מעוררות מחלוקות ושיח בחברה. במילים אחרות – זוג יהודי שחי בישראל, שמחליט לקדם את מערכת יחסיהם ולמסד אותה, נאלץ לעשות זאת ברבנות וזאת בשל הסיבות שהוצגו לעיל. לפיכך, נישואין אזרחיים מהווים במקרים רבים אלטרנטיבה לדין הדתי במדינה וכן מספקים מענה לזוגות שאינם מעוניינים להתחתן בכפוף לדין הדתי, או לחילופין, לזוגות שנתקלים בקשיים להינשא בשל איסורים, כמו לדוגמא: במקרה שבו אחד מבני הזוג אינו יהודי, נשואי גרושה לכהן וכדומה.

במאמר שלהלן, נסקור תחילה מהו הדין במדינת ישראל וכן מהי האלטרנטיבה החלופית, דהיינו, נישואין אזרחיים ובמה שונה הליך זה מהליך הנישואין הדתי. כל זאת נכתב לנוחיותכם/ן, קוראים וקוראות, אך נבקש להעיר כי אין לראות במאמר זה כתחליף לייעוץ מקצועי עם עורך דין מומחה בדיני המשפחה. 

הדין האישי בישראל:

בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית הרלוונטית ליהודים ולו הסמכות הבלעדית לעסוק בכל הנושאים הקשורים להליך הנישואין והגירושין. את סמכותו שואב בית הדין מתוקף חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). מאחר ובית הדין הרבני פועל בהתאם להלכה היהודית, אזי עיקרון העל של בית הדין, הוא שמירה על יחסי הנישואין ושלום בית. ההלכה היהודית מתווה דרך לזוגות הנישאים, תוך אמונה כי בסיסה של כל זוגיות מושתת על ערכים, כבוד, אמונה והרמוניה. לפיכך, בכל מקרה של הליך גירושין, יפעל בית הדין הרבני קודם כל לשלום בית, כאשר מתן הגט הוא למעשה האפשרות האחרונה שעומדת בפניו.

בית המשפט לענייני משפחה - ערכאה מקבילה:

כאמור, הסמכות לעסוק בדין האישי–דתי, מוקנית לבית הדין הרבני, אך כאשר מדובר בנושאים נלווים, הקשורים לדין האישי, כמו השלמת התא המשפחתי, אפוטרופסות, יחסים בין בני זוג, מזונות, משמורת ילדים, חלוקת רכוש ועוד, קיימת ערכאה מקבילה, שגם לה יש סמכות לעסוק בנושאים אלו. נחזור ונדגיש, כי הסמכות לעסוק בהליך הנישואין והגירושין, מוקנה אך ורק לבית הדין הרבני.

הערכאה המקבילה נקראת בית המשפט לענייני משפחה. למעשה, היכולת לדון בנושאים נלווים בשתי ערכאות שונות, יצרה מעין "מרוץ סמכויות" בין בני הזוג. החוק מאפשר לפתוח בדיון ולנהל את הדיון בערכאה שאליה פנו ראשונה. לכן, כל אחד מבני הזוג ממהר לפתוח את התיק בערכאה הרלוונטית העדיפה עבורו, לעיתים תוך מחשבה עתידית על תוצאות הדיון, שכן בית הדין הרבני פועל על פי ההלכה היהודית ואילו פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה נראות ליברליות וחדשניות יותר. 

נישואין אזרחיים - הכיצד?

ישנם זוגות שמעוניינים להינשא, אך נתקלים בקשיים ומחסומים דתיים, מכיוון שהדת היהודית אוסרת עליהם להינשא, למשל: זוגות שאחד מהם אינו יהודי, או כהן המעוניין להינשא לגרושה, או זוגות חד מיניים וכדומה. לשם כך, קיים אפיק שנקרא "נישואין אזרחיים".

נעיר כי לאלטרנטיבת הנישואין האזרחיים, יוכל לפנות כל זוג שרק יחפוץ בכך. אך באותה נשימה, נדגיש כי אין בישראל נישואין אזרחיים, אלא שנישואין אזרחיים הם בעצם נישואין שנערכים במדינה זרה. נישואין אזרחיים הם נישואין רישומיים, אשר מזכים את בני הזוג באותן הטבות וזכויות החלות על זוגות נשואים. ראשית, יש להכיר כי נישואין אזרחיים אינם מתקיימים במדינת ישראל ולכן בני הזוג יאלצו לצאת אל מדינה שבה מוכר הליך הנישואין האזרחיים. לאחר מכן, בני הזוג ישובו לארץ ויוכלו להירשם במשרד הפנים כזוג נשוי לכל דבר ועניין. כיום, ישראלים רבים טסים להינשא במדינות כגון – קפריסין (בשל הקרבה), צ'כיה וקנדה (שמתירה גם נישואין חד מיניים).

נישואין אזרחיים לחד מיניים?

בעבר, נישואין שנערכים במדינה זרה, של זוגות חד מיניים, לא הוכרו בישראל ופקידי משרד הפנים סירבו לרשום זוגות אלו, אפילו שהנישואין שנערכו במדינה הזרה, נעשו לפי חוקיה של אותה מדינה. לאחר פסיקת בית המשפט העליון, הדבר הותר והוכר וכיום גם זוגות חד מיניים שנישאו כדין במדינה אחרת, יכולים להירשם בארץ כנשואים במשרד הפנים. 

לסיכום:

במאמר זה עסקנו בהליך הנישואין האזרחיים, הצגנו את אופן ההליך וכן את הערכאות הרלוונטיות. נבקש להעיר כי לצד הנישואין האזרחיים, ישנם זוגות שמעדיפים לא להינשא כלל וגם בבחירה זו, יוכלו לזכות בכלל הזכויות והזכאויות, כמו של זוג נשוי. מקרה זה יקרא ידועים בציבור. כך או אחרת, נישואין הן דבר נפלא, בבחינת הסדרה פורמאלית של אהבה, אך לצד זאת, תמיד כדאי לדעת מה מותר ומה אפשר. לכן, כדי להכיר את כל הזכויות הקיימות המגיעות לכם, מומלץ להיוועץ בעורך דין מומחה לדיני המשפחה.

יום רביעי, 28 בפברואר 2018

זכויות הגבר בהליך גירושין

לעיתים, במסגרתו של הליך גירושין, מוצאים עצמם בני הזוג, מעבר לקושי הרגשי הטבעי הנלווה לפירוק היחסים, במעין "קרב משפטי", שבו כל האמצעים "כשרים" בדרך לרמיסת האחר ולהשגת עליונות בניהול תיק הגירושין, על כל הסתעפויותיו.

חלק מהאמצעים ה"מלוכלכים"  שבהם ישתמשו בני הזוג, יהיו שני קלפים חזקים, שעליהם הם ינסו לשחק. האחד, הוא תלונות שווא, בעיקר לגבי אלימות מכל סוגיה. השני הוא קלף המיקוח המוכר ביותר בהליך גירושין, שהוא "הילדים המשותפים". במאמר שלהלן, נסקור אילו תלונות שווא יכולות להתלוות להליך ומה ניתן לעשות בגינן. כמו כן, נסביר בקצרה על משמורת ילדים והסדרי ראייה ועל השינוי התקדימי במזונות ילדים, במקרים של משמורת משותפת. לאחר כל זאת, ניגע בנושא של זכויות הגבר במשפחה ובפרט בהליך הגירושין.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה. 

תלונות שווא:

תלונת שווא הינה תלונה המוגשת למשטרת ישראל, כאשר העובדות המובאות בה אינן נכונות ומגיש התלונה מודע לאי אמיתות הדברים. לצערנו, בתיקי גירושין לא מעטים, נתקלים בנשים, אשר מקבלות המלצות ממכריהן ומעורכי דין שונים, להגיש תלונה על הגבר שעמו הן נמצאות בהליך גירושין. התלונות לרוב תהיינה אודות אלימות במשפחה. כל זאת, לאור רצון החברה והמשפט, לגנות אלימות במשפחה. אגב, כפועל יוצא, התגובה לתלונה כזו תגרור בדרך כלל מעשים מיידים, גם אם לא בוצעה חקירה מעמיקה בעניין.

מכאן, שאישה יכולה להגיש תלונה על בעלה בגין אלימות ובו ברגע ייעצר בעלה ו/או יורחק מביתו ללא בירור מקדים. במידה ותדווח האישה על חשש מידי לחייה, יכול בית המשפט להוציא לטובתה צו הגנה או צו הרחקה כנגד הגבר, מביתו ואפילו מילדיו.

ללמדנו, כי במידה והוגשה נגדך תלונה שכזו ואין אמת בפרטיה, מומלץ לאסוף כמה שיותר ראיות המעידות על חפותך. לדוגמא: הקלטות על רצון לבצע פעולה שכזאת, עדים המכירים את יחסיכם הסבוכים, תיעוד של המקרה שבו טוענת האישה לאלימות ועוד. לאחר מכן, יהיה ניתן להגיש תביעה שכנגד וזאת כאשר יכירו בית המשפט והמשטרה כי מדובר היה בתלונת שווא. 

משמורת ילדים והסדרי ראייה:

כאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים והשניים נמצאים בהליך גירושין, ימהר בית המשפט להגדיר ולהסדיר את מגוריהם של ילדיהם המשותפים. זאת בהתאם לטובת הילד ולשמירה על יציבות ומגורים סדירים. משמורת ילדים מוגדרת כמקום מגוריהם של הילדים ובחירת ההורה שיקבל החלטות יומיות בדבר הילד.

בישראל, בדרך כלל נהוגים שני סוגים של משמורת: משמורת בלעדית – ההורה אשר הילד ישהה במחיצתו, יוגדר "הורה משמורן". הוא זה אשר יקבל החלטות שבשגרה. ההורה השני יישאר אפוטרופוס טבעי של הילד, כאשר מדובר בהחלטות שנוגעות לעניינים של מה בכך. על ההורה שאינו משמורן, יחולו "הסדרי ראייה", שהם הסכמים משפטים המגדירים את המפגשים של ההורה עם ילדיו. הסכם זה יכול לעסוק בעניינים שנוגעים לימי המפגש, החל משעות, מקום הביקור ועד לתוכנו.

משמורת מסוג אחר, הינה משמורת משותפת – אשר במסגרתה, שני ההורים משמורנים ושהות הילד מתחלקת שווה בשווה בין הוריו. כלומר , לילד יהיו שני בתים ושני חדרים, אחד בכל בית של הורה. חשוב לציין כי בישראל חלה "חזקת הגיל הרך", אשר מגדירה באופן כמעט מוחלט, כי ילד מתחת לגיל 6, יישאר במשמורת אמו, דבר שהרגיז אבות רבים שרוצים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם. זאת ועוד, נראה כי החלטות רבות מתקבלות בבתי המשפט בהתאם לחזקת הגיל הרך, גם כאשר מדובר בילדים גדולים מגיל 6. חשוב לדעת כי גם הגבר יוכל לדרוש משמורת על ילדיו ולבדוק אפשרות למשמורת משותפת. 

מזונות ילדים - פסיקה תקדימית (בע"מ 919/15):

מזונות ילדים הינם חובה של ההורים לכלכל את ילדיהם. כאשר מדובר בהורים שאינם גרים יחדיו, על ההורה שאינו משמורן, מוטלת החובה למזונות. לרוב מדובר בגברים. באופן שרירותי ולאחר עצימת עיניים במשך שנים, גברים אשר קיימו משמורת משותפת (כלומר, במחצית מהזמן ילדיהם שהו במחיצתם). שילמו, בנוסף לכלכלה בשגרה, מזונות ילדים לאם וזאת ללא בחינת משכורת האב, יכולתו והפערים הכלכליים בינו לבין האם. בפסיקה תקדימית מיולי 2017, נקבע כי כאשר מדובר במשמורת משותפת, תיבחן יכולת השתכרותם של הגבר והאישה ויוטלו המזונות באופן שוויוני, כאשר הנטל יתחלק בין האם לאב.

סיכום:

חשוב לזכור, כי בכל הנוגע לגירושין, ההחלטות הנלוות להליך, הן בעלות משקל כבד וחשיבות רבה. לכן, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, שיוכל לכוון את הליך הגירושין כולו ולהטיב עם הפונה, בהתאם לנסיבותיו האישיות.

יום שלישי, 6 בפברואר 2018

צו הרחקה

כאשר אדם מרגיש מאוים על ידי אדם אחר, לרוב הוא יפנה לתחנת המשטרה הקרובה לביתו, לשם הגשת תלונה פלילית. אך ניסיון החיים מלמד, שלא כל תלונה שמוגשת למשטרה בשל הטרדה או איום, תוביל בהכרח למעצר המטריד/המאיים/הפוגע ובשלב מאוחר יותר - להגשת כתב אישום. זאת ועוד, גם במידה ויעשו כן, מאסרו של אותו אדם אינו נמשך לעד.

לעומת זאת, ישנם מקרים שבהם אדם שמוטרד על ידי אחר, יוכל לפנות ישירות לבית המשפט, לשם הרחקת האדם המטריד. לאפשרות הזו, קוראים "הוצאת צו הרחקה או צו הגנה". במאמר שלפניכם/ן, נסקור: מהו צו הרחקה, מה החקיקה העומדת בבסיס הסמכות להורות על מתן צו כאמור, מהם ההבדלים בין צו ההרחקה לבין צו הגנה, באילו מקרים ניתן יהיה לבקש צו מסוג זה ומהו תוקפו של הצו.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

צו הרחקה - מהו:

צו הרחקה הינו צו הניתן על ידי בית משפט, המורה על הרחקת המאיים מקרבתו של המאוים ו/או יצירת כל קשר איתו. צו זה הינו צו שיפוטי ומחייב. הפרה של צו זה, מהווה עבירה פלילית עצמאית. כמו כן, הפרת הצו מקימה סמכות למעצר על ידי רשויות האכיפה, כלומר, משטרת ישראל.  צו הרחקה יכול להינתן במעמד צד אחד, האדם המאוים, שהוא מבקש הצו. אך גם כאשר צו הרחקה ניתן במעמד צד אחד, הוא יהיה מוגבל לזמן קצר, עד לדיון בנוכחות שני הצדדים. בשלב מאוחר יותר, לאחר שמיעת טענות הצדדים על ידי שופטי בית המשפט, יהיה ניתן להורות על ביטול הצו או על הארכתו. 

חקיקה רלוונטית:

צו ההרחקה יכול להינתן מכוח שני חוקים שונים, כדלקמן:

החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה"). חוק זה נועד להגן במצבים של אלימות (לרבות מילולית) במסגרת התא המשפחתי ולספק סעד מידי. צו הגנה, ניתן ע"י בית המשפט במקרים שבהם מקבל הצו, שהוא גם בן משפחה של מבקש הצו, נהג כלפיו באלימות, או ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין, או קיים חשש שאולי בן המשפחה מקבל הצו, עשוי לנהוג כלפי מבקש הצו באלימות, או אם מושא הצו נהג כלפי מבקש הצו באלימות מילולית והתעלל בו נפשית. צו הרחקה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה יהיה בתוקף לשלושה חודשים. ככלל, יוכל בית המשפט להאריך את תקופת הצו למשך חצי שנה. במקרים חריגים במיוחד, יוכלו להאריך את הצו לתקופה של עד שנתיים בסך הכל.

החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מאיימת"). חוק זה מאפשר להוציא צו כנגד אדם שאינו בן משפחה, אשר מהווה מטרד. צו זה יינתן כאשר דורש הצו יתלונן כי אדם אחר מטריד ו/או מאיים עליו בצורה שמשבשת את התנהגותו ושגרת חייו. תוקפו של צו הרחקה מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת, הוא לחצי שנה. בית המשפט רשאי להאריך את תקופת הצו מספר פעמים ובמקרים חריגים, עד לתקופה של שנתיים בסך הכל. 

הדרך לקבלת צו:

במקרים הנמנים לעיל, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או בית משפט השלום, בבקשה למתן צו הגנה או צו הרחקה מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת ואז, יצטרך הפונה להוכיח את החשש הקיים לביטחונו או החלופות הנדרשות למתן הצו. בין היתר, מדובר בפגיעה פיזית קודמת, חשש לפגיעה פיזית עתידית או התעללות נפשית קודמת ותכופה. במידה ובית המשפט יורה על מתן הצו, יש לקחת בחשבון כי מקבל הצו רשאי להגיש ערעור על ההחלטה. ערעור זה יוגש לבית המשפט המחוזי, בין אם הצו המקורי יוגש בבית משפט שלום או בבית משפט לענייני משפחה. 

סיכום:

צו הרחקה, כאמור, יכול להינתן בגין שלל נסיבות, כפי שפירטנו במאמר, בין אם מדובר בצו הגנה ובין אם מדובר בצו הטרדה מאיימת. אם ברצונך לבקש צו כזה עבורך, חשוב להיוועץ בעורך דין, אשר יוכל להסביר מהן ההשלכות במתן/קבלת צו מסוג זה ומהן סנקציות בגין הפרה ודרכי ערעור. כמו כן, במידה והצו המבוקש נוגע לבן משפחה, רצוי גם להיעזר בעורך דין משפחה, אשר יוכל לסייע בנושא זה וגם בכל ההיבטים המשפחתיים הרלוונטיים.